המורשת הספרותית של מלחמת וייטנאם: קולות משדה הקרב.

מלחמת וייטנאם הייתה מלחמה בטלוויזיה. זה נתן השראה לסופרים רבים לכתוב על זה. הם כתבו על ההתחלה, הפחד, הסוף, והטעויות של המלחמה.

הספר \"האמריקאי השקט\" של גרהם גרין הוא סיפור עצוב. אלדן פייל הוא סוכן CIA שרוצה לעזור לווייטנאם. אבל הוא עושה הרס בלי טעם. הספר הראה שאמריקה לא הבינה את וייטנאם.

טים אובריאן כתב ספר סיפורים על המלחמה. הוא שירת בצבא בווייטנאם. הסיפורים הם על חיילים וחיילות, ועל החיים במלחמה.

קארל מרלנטס כתב ספר על מלחמה מנקודת מבט של חייל. הוא היה מפקד בחיל הנחתים. הספר הוא על חייל צעיר שמבין שהחיים קשים ושאף אחד לא מוגן.

וייט טאן נויין ברח מווייטנאם כשהיה ילד קטן. הוא כתב ספר על מרגל שעובד בשני הצדדים. הספר נקרא \"האוהד\" וזכה בפרס פוליצר. הוא מראה את המלחמה משני הצדדים.

נגוין פאן קואה מאי נולדה בווייטנאם לפני סוף המלחמה. היא גדלה על סיפורים על המדינה שלה. הספר שלה הוא על סבתא ונכדה, והוא מספר על ההיסטוריה של וייטנאם.

דייוויד הלבסטאם היה עיתונאי בווייטנאם. הוא כתב על הטעויות של הצבא והממשלה. הספר שלו נקרא \"הטובים והמבריקים ביותר\" והוא מראה איך אנשים חכמים עשו טעויות גדולות.

פרנסס פיצג'רלד כתבה ספר על איך אמריקה לא הבינה את וייטנאם. היא הייתה עיתונאית שם. הספר שלה חשוב כי הוא מראה שאמריקה לא ידעה על ההיסטוריה והתרבות של וייטנאם.

מייקל הר היה כתב בווייטנאם. הוא כתב על החיילים ועל החיים שלהם. הוא תיאר חייל שלקח כדורים כדי להרגיש טוב יותר במלחמה.

הספר \"דם\" היה חשוב כי הוא סיפר על חיילים שחורים. וולאס טרי ראיין 20 חיילים שחורים. אחד החיילים אמר שהגנרלים שיבחו אותו, אבל באמריקה הם לא דיברו איתו.

ניל שיהאן כתב ספר על ג'ון פול ואן, שהיה מבקר של המלחמה. הוא סיפר איך הממשלה שיקרה על המלחמה. הספר נקרא \"שקר בהיר ונוצץ\" וזכה בפרס פוליצר. עשו ממנו סרט.